האם מותר לאדם לבזות את עצמו?
בס"ד [1] בעידן שבו גבולות הבושה הולכים ומיטשטשים, ואנשים רבים מוכנים למחול על כבודם ואף לבזות את עצמם בעבור פרסום, ממון או תשומת לב - עולה שאלה מוסרית והלכתית עמוקה: האם כבודו של האדם שייך לו? האם מותר לאדם לפגוע בכבוד עצמו, או שמא הכבוד אינו נכס פרטי שניתן למחילה, אלא ביטוי לצלם אלוהים שבאדם? כדי להבין את יסוד האיסור לבזות אדם, עלינו לצלול אל סוגיית הגמרא במסכת בבא קמא (פ"ו ע"ב). הגמרא מציגה מקרה גבולי ומעורר מחשבה: " בעי ר' אבא בר ממל: ביישו ישן ומת, מהו? " רבי אבא בר ממל מסתפק בדינו של מי שביזה אדם בזמן שאיש לא ראה, כשאדם זה היה ישן, והלה נפטר מבלי שהתעורר ומבלי שנודע לו על הביזוי. האם פטור המבייש מתשלומי בושת, או שמא חייב לשלם ליורשיו? הגמרא מביאה שני הסברים שונים להבנת השאלה: רב זביד מסביר: חקירת הגמרא נוגעת לעצם שורש הבושה. האם חובת התשלום נובעת מ"כיסופא" - כלומר, הפגיעה ברגשותיו של האדם והבושה הפסיכולוגית שחווה (ומכיוון שמת ולא הרגיש – נפטור)? או שמא מ"זילותא" - פגיעה בעצם מעמדו וכבודו של האדם, בצלם האלוהים שבו, ולפיכך עצם מעשה...