רשומות

האם מותר לאדם לבזות את עצמו?

בס"ד [1] בעידן שבו גבולות הבושה הולכים ומיטשטשים, ואנשים רבים מוכנים למחול על כבודם ואף לבזות את עצמם בעבור פרסום, ממון או תשומת לב - עולה שאלה מוסרית והלכתית עמוקה: האם כבודו של האדם שייך לו? האם מותר לאדם לפגוע בכבוד עצמו, או שמא הכבוד אינו נכס פרטי שניתן למחילה, אלא ביטוי לצלם אלוהים שבאדם? כדי להבין את יסוד האיסור לבזות אדם, עלינו לצלול אל סוגיית הגמרא במסכת בבא קמא (פ"ו ע"ב). הגמרא מציגה מקרה גבולי ומעורר מחשבה: " בעי ר' אבא בר ממל: ביישו ישן ומת, מהו? " רבי אבא בר ממל מסתפק בדינו של מי שביזה אדם בזמן שאיש לא ראה, כשאדם זה היה ישן, והלה נפטר מבלי שהתעורר ומבלי שנודע לו על הביזוי. האם פטור המבייש מתשלומי בושת, או שמא חייב לשלם ליורשיו? הגמרא מביאה שני הסברים שונים להבנת השאלה: רב זביד מסביר: חקירת הגמרא נוגעת לעצם שורש הבושה. האם חובת התשלום נובעת מ"כיסופא" - כלומר, הפגיעה ברגשותיו של האדם והבושה הפסיכולוגית שחווה (ומכיוון שמת ולא הרגיש – נפטור)? או שמא מ"זילותא" - פגיעה בעצם מעמדו וכבודו של האדם, בצלם האלוהים שבו, ולפיכך עצם מעשה...

עמון, יפתח וט"ו באב

 בס"ד אי שם במערה שבהרים, לאחר חורבן סדום ועמורה יושבות בנות לוט ובטוחות שסוף העולם הגיע ושהם בני האדם האחרונים שנשארו. בעקבות כך הן מקבלות החלטה להשקות את אביהן יין ולהיכנס ממנו להריון. ממעשה זה נולדו שני ילדים: עמון ומואב. שנים רבות לאחר מכן הולכת ביתו של יפתח לבכות על בתוליה בהרים. אביה נדר שאם הקב"ה יעזור לו לנצח במלחמה הוא יעלה לעולה את הדבר הראשון שיצא מדלתות ביתו. הוא חוזר ולקראתו יוצאת ביתו יחידתו, הוא קורע את בגדיו וזועק בכאב. המקום בו התכונן לקרב הגדול היה המִּצְפָּה והעם נגדו נלחם היו בני עמון... כמה דורות קודם לכן,   בעקבות סיפור פילגש בגבעה, נשבעו עם ישראל שלא לתת מנשותיהם לשבט בנימין.   לאחר זמן הם מתחרטים ומתעצבים שבעקבות שבועתם עלול שבט בנימין להיגדע מעם ישראל, מה עשו? יצרו מצב בו בנות ישראל יוצאות לכרמים ובני בנימין "חוטפים" אותן. המקום בו עם ישראל נשבע את שבועתו היה, "המִּצְפָּה". שלושה סיפורים, שלושה מקומות ושלושה זמנים שונים, מה אנחנו יכולים ללמוד מכאן? סיפורם של לוט ובנותיו עוסק בהתמודדות עם ייאוש. "הסוף הגיע, אנחנו האחרונ...

שנאת החינם בימי בית שני

  בס"ד חז"ל לימדו אותנו שבית המקדש השני חרב בגלל "שנאת חינם". המילים האלה מעלות בראשנו תמונה של סכסוכים קטנוניים או חוסר אדיבות ברחובות ירושלים. כשמעמיקים יותר נזכרים בקמצא ובר קמצא. אך כשצוללים אל מקורות התקופה, מגלים מציאות מבהילה בהרבה: זו לא הייתה שנאה סתמית, ואף לא מחלוקת פשוטה בין חלקים שונים בעם, אלא פילוג אידאולוגי עמוק מאוד. אפילו קדושת המקדש וזהות העם הפכו לשדה קרב רעיוני שבו אין מקום לפשרות. דוגמה רדיקלית במיוחד של השבר הזה נחשף במגילת ברית דמשק - טקסט מצמרר שהשתמר במערות קומראן ובגניזת קהיר. המגילה חושפת כת קיצונית ומסתורית, שראתה בממסד הדתי בירושלים חילול הקודש, ובשאר העם - בוגדים שדינם גיהנום. הולדת הכת: "עיוורים המגששים באפלה" סיפורה של הכת מתחיל במשבר רוחני עצום. מחבר המגילה מתאר את נקודת הזמן 390 שנה לאחר חורבן הבית הראשון (ראשית התקופה החשמונאית), קבוצה של "אנשים אשמים" מישראל ומכהונת אהרון החלה להבין שמשהו השתבש לחלוטין. במשך 20 שנה, כך נכתב, הם גיששו את דרכם כעיוורים בתוך החושך - חיפשו דרך אלוהית אמיתית ולא מצאו. התפ...

חורבן ביתר

  בס"ד באגדות החורבן המופיעות במסכת גיטין מסופר על חורבן ביתר (תרגום לאחר הציטוט) [1] : " אשקא קא דריספק חריב ביתר דהוו נהיגי כי הוה מתיליד ינוקא שתלי ארזא ינוקתא שתלי תורניתא וכי הוו מינסבי קייצי להו ועבדו גננא יומא חד הוה קא חלפא ברתיה דקיסר אתבר שקא דריספק קצו ארזא ועיילו לה אתו נפול עלייהו מחונהו אתו אמרו ליה לקיסר מרדו בך יהודאי אתא עלייה " - על יצול (מוט) של אופן עגלה, חרבה ביתר. שהיה מנהג בביתר שכאשר נולד תינוק, היו שותלים ארז, ואם תינוקת, היו שותלים תורנית (סוג של עץ שיטה או ברוש). וכאשר היו נישאים, היו קוצצים את העצים ועושים מהם חופה . יום אחד עברה בתו של קיסר רומי באיזור ונשבר אופן מרכבתה. קצצו משרתיה ארז מאותם העצים כדי לתקן את המרכבה. באו בני ביתר, התנפלו על משרתי הקיסר והכו אותם . הלכו המשרתים ואמרו לקיסר: "מרדו בך היהודים!" ובא עליהם הקיסר למלחמה. ממשיכה הגמרא ומתארת את חורבן ביתר: " 'גדע בחרי אף כל קרן ישראל' אמר רבי זירא אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: אלו שמונים אלף קרני מלחמה שנכנסו לכרך ביתר בשעה שלכדוה והרגו בה אנשים ונשים וטף...

עין הרע

  בס"ד דמיינו שאתם מקבלים בשורה מדהימה: קיבלתם ציון מושלם במבחן קשה, או שמצאתם את עבודת החלומות שלכם. מה הדחף הראשוני שלכם? לרוץ לספר לחבר'ה, או לשמור את זה קרוב לחזה כדי "לא לפתוח פה לשטן"? הפחד מפני עין הרע מלווה את התרבות האנושית והיהודית מראשית הזמן. אבל מה באמת קורה שם? האם יש כאן אנרגיה שלילית פיזיקלית שנשלחת מהעין, או שמדובר בתוצר לוואי של קנאה, תחרותיות וחוסר ביטחון עצמי? בשיעור זה נצא למסע בין ארבע גישות שונות ביהדות - מההלכה הפסוקה ועד לפנימיות הנפש - כדי להבין מהי עין הרע, ובעיקר: איך פועל המנגנון הרוחני והחברתי שמאחוריה . הגישה הראשונה, של המאמינים טוענת כך: יכול אדם להסתכל על האחר באופן כזה שיפגע בשני ממש. הפגיעה יכולה להיות ברכוש או בגוף. אדם הפך לחולה? - עשו לו עין הרע, אדם הפסיד ממון? - זה בגלל עין הרע. ולכן יש להגן על עצמינו, לא לבלוט ולא לספר לאחרים על דברים טובים שקרו לנו. ובאמת, נראה שלגישה הראשונה יש הרבה מקורות, למשל במסכת בבא מציעא [1] : " והסיר ה' ממך כל חולי, אמר רב זו עין. רב לטעמיה (הולך לשיטתו) דרב סליק לבי קברי עבד מאי דעבד (...