האם מותר לקרוא ספר בשבת
בס"ד
לפני מספר חודשים
קיבלתי שאלה שהפתיעה אותי, וכך שאל השואל: יש לנו בבית על המקרר רשימה של המנות
אותן אנו רוצים להגיש בשבת בכל סעודה. האם מותר לנו לקרוא ממנה בשבת. בתחילה
חשבתי, מדוע שזה יהווה בעיה כלשהי, אבל אז השואל הפנה אותי להלכה הבאה בשולחן ערוך
בסימן ש"ז[1]:
"זימן אורחים והכין להם מיני מגדים וכתב בכתב כמה זימן וכמה מגדים הכין
להם אסור לקרותו בשבת אפילו אם הוא כתוב על גבי כותל גבוה הרבה משום גזירה שמא
יקרא בשטרי הדיוטות דהיינו שטרי חובות וחשבונות, (דאפילו לעיין בהם בלא קריאה
אסור)..." - השלחן ערוך פוסק שבמצב בו הזמנתי אורחים וכתבתי על פתק לפני
שבת איזו מנה לתת לכל אורח, אסור לי לקרוא מאותו הפתק בשבת, מדוע? מביא המשנה
ברורה[2] שני טעמים: "בגמרא
איתא (כתוב) שני טעמים: (א) אחד שמא ימחוק מן האורחין ומן המגדים דהיינו
שלפעמים רואה שלא הכין להם כל צרכם ומתחרט שזימן אורחים יותר מן הראוי ומוחק מן
הכתב כדי שלא יקראם השמש וכן במיני מגדים גם כן מתנחם לפעמים למעטם (ב) ועוד טעם
שמא יבוא לקרות גם בשטרי הדיוטות וזה אסור" – טעם ראשון, שמא ימחק בשבת
מהרשימה שמות של אורחים ואז השמש לא יזמין את אותם האורחים לארוחה, או שימחק חלק
מהמנות ואז הן לא תוגשנה בסעודה. והטעם השני הוא מחשש שזה יגרום לבעל הסעודה לקרוא
גם בשטרי הדיוטות. לעניינינו, שטרי הדיוטות הכוונה למסמכים ורשימות של ענייני חול,
כגון חשבונות, חוזים ומכתבים עסקיים, שאסרו חז"ל לקרוא בהם בשבת, משום שהם
עוסקים בענייני חול ומקח וממכר.
עניתי לו, שיש הבדל
בין מה ששאל אותי לבין מה שכתוב בהלכה. השולחן ערוך מדבר על מצב בו בעל הבית הזמין
אורחים ויש חשש שיתחשבן על המנות, אבל כשמדובר על ארוחה משפחתית בבית אין את החשש
הנ"ל ולכן יהיה מותר לקרוא את הפתק הזה בשבת.
עם זאת, לאחר
שעיינתי יותר בהלכות שבאותו הסימן נוכחתי לדעת שהיתר קריאה בשבת אינו מובן מאליו
בכלל, כך למשל פוסק בהלכה טו: "כותל או וילון שיש בו צורות חיות משונות או
דיוקנאות של בני אדם של מעשים כגון מלחמות דוד וגלית וכותבים זו צורת פלוני וזה
דיוקן פלוני אסור לקרות בו בשבת" – כלומר, אם יש תמונה שתלויה על הקיר
למשל, ומתחתיה כתוב הסבר במה עוסקת התמונה, אסור לקרוא את אותו ההסבר. גם כאן סיבת
האיסור נובעת מחשש שמא יבוא לקרוא בשטרי הדיוטות!
וזה לא הכל, כך כותב
בהלכה ט"ז: "מליצות ומשלים של שיחת חולין ודברי חשק כגון ספר עמנואל וכן
ספרי מלחמות אסור לקרות בהם בשבת ואף בחול אסור משום מושב לצים ועובר משום אל תפנו
אל האלילים לא תפנו אל מדעתכם ובדברי חשק איכא תו משום מגרה יצר הרע ומי שחיברן ומי
שהעתיקן ואין צריך לומר המדפיסן מחטיאים את הרבים" – אסור לקרוא ספרי חול
בשבת. התוספות במסכת שבת[3] מסביר את מקור האיסור: "דאותן
מלחמות הכתובות בלשון לעז נראה לרבי' יהודה דאסור לעיין בהם דלא גרע מכתב שתחת
הצורה ואפילו בחול לא ידע ר"י מי התיר דהווי ליה מושב לצים" - אסור,
מכיוון שזה שווה ערך לקריאת כיתוב שתחת תמונה או מיצג אומנותי (צורה בלשונו).
אמנם הרמ"א
באותו סעיף מגביל מעט את האיסור וכותב שבלשון הקודש הקריאה תהיה מותרת: "ונראה
לדקדק הא דאסור לקרות בשיחת חולין וספורי מלחמות היינו דוקא אם כתובים בלשון לעז אבל
בלשון הקודש שרי (וכן נראה לי מלשון שכתבו התוספות פרק כל כתבי וכן נהגו להקל בזה)",
אבל מקבץ ההלכות הללו מאוד מפתיע. האם אנחנו מכירים מי שמקפיד שלא לקרוא ספרים
בשבת או ספרים עם ציורים?! נניח בצד את הסוגיה של קריאת עיתונים בשבת ואת הפרסומות
שמופיעות בהן, האם אסור לנו להקריא לילדים שלנו או לנכדים שלנו ספרי ילדים? הרי יש
שם הרבה ציורים! ומה על ספרי קומיקס? ובכלל, אם נדרוש ונלמד הלכה זו ברבים הדבר
יעלה תמיהה, ובצדק...אז האם עדיף לטאטא אותה ומוטב שיהיו הציבור שוגגין ולא
מזידין? - לא הגיוני. האם כך נתמודד עם כל הלכה שאינה מוכרת או שמפתיעה אותנו?
ברור שלא.
אפשר לענות ולומר:
יש הלכות שאינן רלוונטיות כיום או שפחות נקפיד עליהם, אבל גם זו תשובה לא רצינית
הרי אם הדבר אסור אז הוא אסור ולא משנה איך ננסה לתרץ ולהרגיש טוב עם זה, ואם הדבר
מותר כיום, צריך להסביר מדוע.
בלימוד יישום הלכה
זו אנו יכולים ללכת לשני כיוונים: הראשון מברר את גבולות ההלכה, האם כל
כיתוב אסור בקריאה בשבת, או שיש להבחין בין סוגים שונים של טקסטים? האם ישנם מצבים
שבהם ניתן להקל, ומהם התנאים לכך? הכיוון השני מתבונן ביסוד ההלכה ובטעמה:
מהו החשש שביקשו חז"ל למנוע? מהו ההיגיון העומד מאחורי האיסור? ומתוך הבנת
הטעם, לבחון האם וכיצד הוא מתקיים במציאות שלנו, והאם יש לכך השלכות על יישום
ההלכה כיום.
הכיוון הראשון
כבר
מדברי הרמ"א אנו למדים שמדובר רק בכתבים שאינם בלשון הקודש. אם הספר
או הטקסט שתחת התמונה נכתב בלשון הקודש הוא מיקל לקרוא אותו. הט"ז[4] חולק על דברי הרמ"א, הוא
שואל: מה ההבדל בין לשון הקודש ללשון לעז? התוכן של הדברים הוא העיקר ולא באיזו
לשון הם נאמרים!
המשנה ברורה[5]
מסביר את ההגיון[6]:
"דהלשון בעצמו יש בו קדושה ולומד ממנו דברי תורה ולפי זה גם אגרת שלום
הכתובה בלשון הקודש שרי (מותר) לקרות דיש ללמוד מתוכו הלשון וגם כתוב בו
כמה פסוקים של תורה אך שטרי חובות וחשבונות גם להרמ"א אסור אפילו בלשון הקודש"
- הסיבה שמותר לקרוא אותם בלשון הקודש היא שמתוך הקריאה אנו למדים לדבר בעברית
ומתוך כך אנו מסוגלים ללמוד תורה. מה גם שלפעמים כתובים שם פסוקים. אבל אם זו
הסיבה של המשנה ברורה עולה מיד השאלה המתבקשת: כיום, שכולנו יודעים עברית, אין שום
תועלת בקריאת הכיתוב שתחת התמונה או הספר.
https://tora-forum.co.il/threads/%D7%9B%D7%AA%D7%91-%D7%94%D7%9E%D7%94%D7%9C%D7%9A-%D7%AA%D7%97%D7%AA-%D7%94%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94-%D7%94%D7%90%D7%9E%D7%A0%D7%9D.59911/
כיוון נוסף שאנו מוצאים בדברי הפוסקים שאם מדובר על דברים שמסיבים לאדם
עונג כאשר הוא קורא אותם, הדבר יהיה מותר בקריאה. מקורם הוא בסימן שא סעיף ב בשולחן ערוך: "בחורים המתענגים בקפיצתם
ומרוצתם מותר וכן לראות כל דבר שמתענגים בו", וכותב המגן אברהם שם[7]: "פירוש: אף על פי
שאסור לראות דיוקנאות כמו שכתוב סימן ש״ז סעיף ט״ו, מכל מקום אם הראיה עונג לו
מותר לראות", כלומר המגן אברהם מתייחס ישירות לסימן שלנו בו כתוב: "כותל
או וילון שיש בו צורות חיות משונות או דיוקנאות של בני אדם של מעשים כגון מלחמות
דוד וגלית וכותבים זו צורת פלוני וזה דיוקן פלוני אסור לקרות בו בשבת" –
זה לא שאסור להסתכל על הדיוקן אלא אסור לקרוא את מה שכתוב תחתיו, ולזה בדיוק
מתכוון המגן אברהם. וכך גם כותב הפרי מגדים[8]: "...דאם תענוג לו
לראות הצורה והכתב לידע מה הוא כי אם לא יקרא אינו יודע מה הוא ואין לו תענוג
שרינן כי האי גוונא (מתירים במצב זה)". כלומר, אם קריאת הספר או הקומיקס
גורמת לי תענוג, הדבר מותר.
יש לציין שההיתר הוא ביחס להלכות שבת, מה שאסרו משום ליצנות וכד' עדיין
עומד בעינו ואין זה מתיר ספרים אלו.
אבל גם לפי ההסבר השני עולה בעיה, מה זה משנה אם הקריאה מסבה עונג, אם החשש
הוא שיבוא לקרוא בשטרי הדיוטות הדבר אמור להיות אסור בין אם זה מיסב עונג ובין אם
לאו.
על מנת לענות על שאלה זו נבחן כעת את הכיוון השני:
כיוון שני: יסוד ההלכה
כדי להבין מה ניתן לקרוא ומה לא ומתי צריך לשאול את עצמנו מה ההגיון לאסור
את הקריאה משום קריאה בשטרי הדיוטות? אם נבין מדוע אסרו לקרוא את שטרי ההדיוטות
נבין כיצד ליישם נכון הלכה למעשה את מה שמלמד אותנו השולחן ערוך.
הרב איתם הנקין הי"ד כתב מאמר[9] בנושא זה שם הוא מנתח את שיטות
הפוסקים בדין שטרי הדיוטות וההשלכה לימינו הלכה למעשה. לפי רש"י, רא"ש
והתוספות הסיבה שאסור לקרוא בשטרי הדיוטות נובעת מהציווי של "ממצוא
חפצך" - ששבת לא תהיה כיום חול, כאשר מעיינים בשטרי הדיוטות כגון חשבונות שיש
לשלם, המצב בבורסה וכד' הרי שהשבת מאבדת את הצביון שלה. השיטה השניה היא שיטת הרמב"ם
וסיעתו לפיהם האיסור נובע מחשש שמא יבוא האדם למחוק את מה שכתוב בשטר.
לפי שיטת הרמב"ם ברור שהגזירה לא קיימת בדבר שאין חשש שמא ימחוק. ולכן
ניתן לומר שכיוון שמה שחז"ל התייחסו אליו היו רק כתבי יד, כיום שהכל מודפס,
ולא ניתן בכלל למחוק את הכתוב שם, מותר לקרוא בספר.
אבל מה נעשה עם שיטת רש"י, תוספות וסיעתם? מה גם שרוב הפוסקים לא הלכו
בשיטת הרמב"ם שאסור לקרוא מחשש שמא ימחוק אלא משום איסור "ממצוא
חפצך". אלא שגם כאן יש לחלק, לפי רש"י אמנם גזרו על כל סוגי הכתבים אבל
לפי התוספות יש הבדל בין שני סוגי כתיבה, יש כתיבה שמשמשת את האדם כגון רשימה
אורחים והאוכל שמגיע לכל אורח - זה ממש דומה לשטרי הדיוטות ולכן כתבים כאלה נאסרו.
אבל ישנם כתבים שאינם מיועדים לצורך שימושו של האדם כגון אגרות שלום או ספרים, הם
אינם דומים לשטרי הדיוטות ואין חשש שיבוא האדם לקרוא בשטרי הדיוטות בעקבות קריאה
בהם ולכן לא גזרו עליהם. יותר מזה, מכיוון שקוראים בספרים לתענוג בעלמא ולא לצורך
עסקי, הדבר מוכיח על עצמו שאין כאן פגיעה בצביון השבת.
לסיכום: לפי רוב השיטות, אין לאסור קריאה בספרים בימינו משום שטרי הדיוטות,
שהרי אין חשש שמא ימחוק ואין חשש שמא יבוא לידי קריאה בשטרי חוב וכד'. מלבד זה אנו
מצרפים את העניין שיש עונג בקריאה.
מלבד זאת ניתן לצרף כסניף את שיטת הרמ"א שמדובר על ספרים שכתובים
בלשון הקודש וגזרו רק על מה שכתוב בלעז. וישנה עוד שיטה שאומרת (ולא הזכרנו אותה
כאן) שהאיסור הוא על קריאה בפה אבל לא על עיון בעיניים.
והערה אחרונה, מהדיון שקיימנו אנו למדים שגם אם ישנן הלכות נראות רלוונטיות
או שמפתיעות אותנו מאוד, יש לעיין בהם ולהבין את מקורן ולא להתייאש מהן מראש.
[1] חלק אורח חיים, סימן ש"ז סעיף י"ב
[2] סעיף קטן מ"ז
[3] דף קט"ז עמוד ב', ד"ה "וכל שכן
בשטרי הדיוטות"
[4] סקי"ג
[5] שם סקס"ג
[6] לסיבה נוספת ראו גם בערוך השלחן סימן ש"ז סעיף
י'
[7] סק"ד
[8] אשל אברהם על המגן אברהם סק"ד
[9] "קריאת
דברי דפוס בשבת בימינו לאור דין שטרי הדיוטות", מלילות – מחקרים תורניים כרך
ג', הוצאת המכון לרבני ישובים קרית ארבע - חברון, תש"ע
תגובות
הוסף רשומת תגובה